לוד בין יאוש לתקווה -עונה שנייה

לאחר שנתיים ושמונה חודשים בהן מכהן מאיר ניצן בתפקיד יו"ר הוועדה הקרואה בלוד, ניתן כבר להרגיש את השינוי: מפלס האלימות יורד, הגרעון נמחק, ניצן רוכש את אמונם של האזרחים הערבים בעיר, מאות סטודנטים עוברים להתגורר בלוד.

אלא שאז קרב מועד הבחירות לרשויות המקומיות. על פי החוק, מכיוון שניצן הצליח להביא את העיר לאיזון תקציבי, הוא נדרש לפזר את הועדה הקרואה ולפנות את מקומו לראש-עיר נבחר.
מערכת הבחירות יוצאת לדרך, ובלוד כמו בלוד, הכל פורץ החוצה בעוצמה שאיש לא צפה. העיר נסחפת לתוך מערבולת יצרית של קמפיין קשה, רווי שנאה והשמצות הדדיות.
שעות אחדות לפני פתיחת הקלפיות מגיח מתנקש רעול פנים ויורה מטווח קצר בעו"ד עבד אזברגה, מועמד מוביל למועצת העיר. הוא נפצע באורח אנוש.
עם סגירת הקלפיות נבחר עו"ד יאיר רביבו לראשות העיר. בשנתו הראשונה בתפקיד, יחסי האמון והדו קיום היהודי-ערבי שרק החלו להשתקם בימיו של ניצן, עומדים בפני מבחן לא פשוט. הדברים מגיעים לידי משבר חריף בימי מבצע צוק איתן.

מעל כל אירועי העונה השנייה ממשיך לרחף צל גדול ואפל: ניסיון ההתנקשות בעבד אזברגה. גם עבד עצמו, שמתעורר לאחר 85 ימי תרדמת, לא יודע לתת תשובה לשאלה: מי ירה בו?